דרשו - חינוך


1 דקות קריאה

באחד מתלמודי התורה בהם עבדתי. היה תלמיד מאוד חכם ומאוד מוכשר, אבל היתה לו בעיה שהוא היה 'וילדע חיה'. בעברית קוראים לזה 'פרא אדם'…

המחנך הרה"ג ר' עמרם בינעט, משתף מניסיונו ומההתמודדויות שלו מול כיתת התלמידים, ובכך להציל נפשות י"ד תמוז תשפ"א 

הצטרפו לניוזלטר הייחודי שלנו

 

 

מאת: אליעזר (לייזר) רוט

מזה כשבע עשרה שנה מכהן הרה"ג ר' עמרם בינעט כמחנך תשב"ר, וגם כיום הוא עובד כמחנך בתלמוד התורה 'תורת הבית' בבית שמש.

הרב בינעט מלמד את כתה ו', לאחר שבאמצע כתה ה' מתחילים הילדים את לימודי הגמרא. המשמעות היא שהוא בעצם מעמיד את היסודות העיקריים של לימוד הגמרא בקרב הילדים, יסודות שילוו אותו בסייעתא דשמיא כל ימי חייהם.

בנוסף הוא מכהן גם כמגיד שיעור ב'דף היומי' בבית המדרש של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א ובבית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מוויזשניץ בית שמש שליט"א. בשני השיעורים משתתפים עשרות לומדים, שמגיעים מדי יום בתמידות, כדי לשמוע את השיעורים המיוחדים של הרב בינעט.

"האמת שהעובדה שאני עובד כמלמד בחיידר, מסייעת לי להיות מגיד שיעור טוב יותר בלימוד 'הדף היומי'. כי עקרונות מסירת השיעור הם די דומים, כמובן שרמת הלימוד שונה, הקצב שונה לחלוטין, כאן מדובר בילדים וכאן באנשים מבוגרים שחלקם תלמידי חכמים לא קטנים בכלל, אבל העקרון של הסברה נכונה ויסודית הוא אותו עיקרון.

"בלימוד הגמרא אנחנו קופצים מנושא לנושא, בלי שום הודעה מוקדמת. הגמרא אומרת הלכה ולאחר מכן מקשה עליה ממסכת שונה לחלוטין, התירוץ מגיע ממקום שלישי ולאחריו סתירה ממקום רביעי.

"כמלמד לילדים למדתי עם השנים שאי אפשר 'לעגל פינות'. אם אתה רוצה שהילדים יבינו אותך, אתה חייב לדעת את כל הסוגיות המשניות בצורה טובה. אי אפשר רק לצטט משם כמה מילים ולקוות שהילדים יבינו את השאלה.

"כמו כן, צריך לתת הקדמה לכל נושא חדש. להסביר מה אנחנו עומדים ללמוד, זה מייצר בהירות וחוסך הרבה קשיים במהלך הלימוד עצמו.

"העובדה שבחיידר אני מלמד משניות מסדר קדשים, מסכתות זבחים ומנחות, עוזרת לי רבות גם בכל ענייני הקדשים שמופיעים בגמרא, וכיום במסכת יומא יש הרבה מאוד קדשים. גם במסכת פסחים הגמרא עסקה לא מעט בנושא של הקרבת הקרבנות וההתנהלות בבית המקדש, וכמובן גם במסכת שקלים".

הרב בינעט מצטיין במיוחד בכך שהוא יודע לתפוס את הילדים שנמצאים בשולי הכיתה, לרומם אותם ולהעמיד אותם על הרגליים. כשהוא רואה ילד חלש, כך מספרים חבריו לצוות החינוכי בחיידר, הוא מסמן את הילד כמטרה, וחותר במרץ רב ללבו של הילד, עד שהוא מצליח להעמיד אותו כתלמיד מן המניין.

"באחד המקומות בהם לימדתי, היה ילד שבמשך השנים נזנח בשולי הכיתה. הוא היה ילד חכם לא היה חסר לו כלום, אבל ההורים לא הצליחו להשתלט עליו והוא היה עושה מה שהוא רוצה בבית וגם בכתה. כל שנה הוא היה מגיע בימים הראשונים, לאחר מכן מתחיל לאחר מאוד, בהמשך מגיע יום כן ויום לא, ובחודשים האחרונים של שנת הלימודים הוא היה נעדר למשך שבועות ארוכים. זה היה חוזר על עצמו כל שנה.

"כשהילד הזה הגיע אלי, אמא שלו דיברה איתי עוד קודם וביקשה שאני אשקיע בו ואקדם אותו. אמרתי שאני מחכה לו בכיליון עיניים ואני חושב שלילד יש פוטנציאל, אבל ההורים חייבים להבין שהילד חייב לשתף פעולה ואם לא, אין לו מה לחפש בתלמוד התורה שלנו.
"הגיע הילד, וכדרכו שלא בקודש התחיל לאחר אחרי כמה ימים. הבנתי שהילד פשוט מרגיש שהוא חריג, הוא לא כמו כולם, עובדה שהוא נעדר כל כך הרבה מהלימודים ולא מעירים לו כל כך, ההורים שלו לא יודעים לחנך, כנראה שהוא נועד להיות כך, הוא לא אשם…

"בתחילה ניסיתי בדרכים המקובלות. נתתי לו להיות אחראי על רישום החיסורים והאיחורים וכמובן שכדי לבדוק מי מאחר הוא צריך לבוא בזמן. זה עזר לכמה ימים אבל לא יותר מזה.

"לקחתי את הילד לשיחה ואמרתי לו, תלמידי החביב, אני בדקתי מה הבעיה שלך ולמה אתה מתנהג ככה, והגעתי לתובנות בעניין. אני יודע למה זה קורה לך, אתה רוצה לשמוע?

"כמובן שהוא מאוד רצה לדעת, כי באמת הוא רצה להבין מה לא בסדר אצלו ולמה הוא מתנהג אחרת מכל הילדים.

"הסברתי לו שיש לו כנראה בעיה עם שמירת הזמן בבוקר, בגלל זה הוא מאחר ואחרי שהוא מתרגל לאחר אז הוא מאחר עוד יותר עד שהוא נעדר לחלוטין מהחיידר.

"ראיתי שהדברים התקבלו אצלו. עכשיו הוא כבר לא "ילד בעייתי", אלא "ילד עם בעיה". כל ההסתכלות שלו על עצמו השתנתה באותו רגע.

"עדיין היינו צריכים לפתור את הבעיה, ואני הודעתי לו שאני מרשה לו לאחר פעם אחת בשבוע, אבל חוץ מהפעם האחת הזאת הוא חייב לבוא בכל הימים בזמן, ובתמורה אני אתן לו עשרה שקלים בכל שבוע. אם הוא יאחר יומיים, התשלום ירד לחמישה שקלים.

"זה חייב לעבוד", הסברתי לו, "כי זה עוזר לך לפתור את הבעיה, ומדרבן אותך בחלק שגורם לכל הבעיות האחרות.

"אבל אם זה לא יעבוד, אז אנחנו נצטרך להיפרד כידידים ולשלוח אותך לחיידר של ילדים בעייתיים. אתה לא יכול ללמוד בחיידר שלנו כילד בעייתי. אם יש לך בעיה, ננסה לפתור אותה, אבל אם אתה בעייתי אז תלך לחיידר מתאים…

"כך בעצם יצרתי גם מקל וגם גזר, אבל לא לפני שהפכתי את הבעיה למשהו צדדי וחיצוני, לא חלק מהאישיות של הילד.

"מאותו יום, חל שינוי של ממש בהתנהגותו של הילד, ואט אט הוא הפך בהדרגה להיות ילד רגיל מן המניין, התקבל לישיבה בלי שום בעיה ובהמשך עלה לישיבה גדולה, אחת הטובות ביותר.

"אני לא אומר שלא הייתי צריך עוד לעבוד איתו, אבל בעצם הראיתי לו שאני מאמין בו, שהוא לא ילד בעייתי אלא ילד עם בעיה מסוימת שאפשר לפתור אותה על ידי דרבון נקודתי. זה חולל פלאים בסייעתא דשמיא".

מבצעים? למה לא?!

"באופן כללי נושא המבצעים הוא נשוא קצת שנוי במחלוקת", אומר הרב בינעט. "יש מלמדים ואנשי חינוך שיטענו שצריך לחנך את הילד ללמוד תורה, לציית למלמד ולהורים כי כך צריך לעשות, ולשמור על הזמנים כי הוא חייב וכי הוא רוצה לגדול בנאדם נורמלי ולא פרפר מעופף שאינו מחובר לשעון בכלל.

"אני מחזיק בדיעה הפוכה. מבצעים, וכמה שיותר. מה רע במבצע? אתם מכירים מישהו שהולך לעבוד בבוקר בלי שיבטיחו לו משכורת? אפילו בעבודה של דברי קודש, למשל מלמד. אני רוצה לראות את אותם מלמדים ממשיכים לבוא לעבודה אחרי שהמנהל מודיע להם שממחר הוא מפסיק לשלם משכורות לעולם ועד.

"כולנו עובדים עם מבצעים, עם שכר, עונש, תגמול ושאיפה להשיג הישגים גשמיים. זה חלק טבעי באישיות של האדם, וגם הרמב"ם מזכיר בהקדמה לפירוש המשניות שצריך לתגמל ילדים וכן אפשר למצוא בהמון מקומות בש"ס ובפוסקים את העניין הזה. כמובן שצריך לעשות את זה בחכמה, במידה ובמשורה, אבל מבצעים באופן כללי זה דבר חיובי וראוי. אני באופן אישי זכיתי לקדם הרבה מאוד תלמידים על ידי מבצעים, וכל מחנך שעושה מבצעים ויודע איך לעשות את זה בצורה נכונה, יודע כמה שזה כלי יעיל ואפקטיבי מאין כמוהו.

"ויש מעלה נוספת במבצע, חוץ מעצם הדירבון שהוא מדרבן את הילדים. כשאתה עושה לילד מבצע אתה גם מראה לו שאכפת לך ממנו. אתה לא סתם זורק לו פקודות ומצפה שיציית בלי להתווכח. לא! אתה חושב עליו, אתה קונה לו צעצועים, עושה לו מבצעים, מחלק ממתקים, אתה חושב עליו, אכפת לך ממנו. כשהילד מגיע להרגשה הזאת, כל ההתייחסות שלו אליך שונה בתכלית, הוא מוכן לקבל כי הוא יודע שאתה דואג לו, ולא סתם משתמש בו כדי להתפרנס חלילה.

"אבל לעשות מבצעים זה לא הכלי היחיד שמאפשר לנו לקדם תלמידים, צריך לזה הרבה מחשבה והשקעה, כל תלמיד יש לו דרך משלו ואנחנו צריכים לחנך כל נער על פי דרכו.

"אני אציין כאן מקרה אחד שאירע עם תלמיד שהיה לי באחד מתלמודי התורה בהם עבדתי. הוא היה תלמיד מאוד חכם ומאוד מוכשר, אבל היתה לו בעיה שהוא היה 'וילדע חיה'. בעברית קוראים לזה 'פרא אדם', ואני לא אומר את זה באופן של שלילה וביקורת, ההיפך, למרות שהיתה לו נפש סוערת והוא היה ממש תזזיתי וכזה אחד שעושה כמה וכמה דברים בו זמנית, למרות זאת היה היה מתאמץ להתרכז ובסייעתא דשמיא גם הצליח בלימודים.

"הבעיה היתה שגם אם הוא הצליח, המלמדים לא הצליחו ללמד כיתה כשילד כזה יושב להם מול העיניים וכמו וממש "ידו בכל", הוא כותב פתקים ושולח לחברים, הוא משמיע קולות של חתולים או בעלי חיים אחרים, מושך לזה בשרוול של החולצה ועושה את עצמו כאילו הוא שקוע במשהו אחר, בועט להוא ברגל של הכסא. בקיצור, מה שנקרא 'היפר אקטיבי' אמיתי.

"חשבתי רבות מה לעשות איתו, והחלטתי לעשות איתו הסכם: אני נותן לו שולחן לבד, הוא יושב בקצה הכיתה, ובשולחן שלו שיעשה מה שהוא רוצה. שיקרא שיצייר, שיקשקש, שיעשה לעצמו פרצופים, אבל כל זה חייב להיות בשקט, בלי להפריע לאחרים, ויש לי גם תנאי: הוא חייב להוציא ציונים טובים במבחנים ולדעת מה לומדים.

"הוא התיישב לו שם בשמחה, ועד מהרה התחלתי לחשוש שאולי טעיתי. הילד צבע את השולחן בצבעים עליזים, שם עליו מפה אדומה, הוא היה גוזר ניירות ועושה לעצמו פרצופים והצגות. אבל הבלגתי, הוא עמד בהסכם וגם אני עמדתי בצד שלי בהסכם. הילד ידע את כל החומר הנלמד, לא הפריע לאחרים והתעסק רק עם עצמו.

"ואז, יום אחד נכנס לכיתה המפקח, באותו רגע הוא כמעט ביקש לפטר אותי. "מה זה שמה?", הוא שאל אותי בזעזוע, "איזה מן דבר זה? אתה שם ילד לבד בסוף הכיתה ונותן לו לעשות כל מה שהוא רוצה? תראה את המפה האדומה שהוא שם על השולחן. ככה מתנהגים בכיתה? ואתה עוד קורא לעצמך מחנך? איך לך מינימום של משמעת בכיתה אם ילדים יכולים לחגוג לך ככה מול העיניים ואתה לא מסוגל למנוע זאת מהם…".

"יצאתי עם המפקח החוצה ואמרתי לו: יסביר לי כבודו, איפה הבעיה במה שעשיתי? מה לא בסדר?

"הוא הסתכל עלי בתדהמה מוחלטת: "אני צריך להסביר לך מה זה מינימום של משמעת? אני צריך להסביר לך למה ילד לא יכול לשבת ככה ולצבוע את השולחן שלו באמצע השיעור?

"הראיתי לו את גיליון הציונים של הילד, ואת זה של שאר ילדי הכתה. הסברתי לו שהמשמעת דווקא התחזקה מאז שמצאתי פתרון לאתגר הזה, ודווקא במקרה הספציפי הזה, ההקפדה על המשמעת דורשת ממני שלא ללחוץ מדי חזק במקום שהוא מעבר ליכולת של הילד, ומאידך לדרוש ממנו את המקסימום במקומות שבהם הוא כן יכול".

"אבל הדבר הכי חשוב בכל הקשור לחינוך, זה להאמין בכל ילד ולכבד כל ילד. אני יכול לספר על תלמיד שהיה לי, שבמשך שנים הוא נחשב ל'למך' של החיידר. הילד הלא יוצלח, שתמיד היה בצד והיה בוכה מכל שטות. הוא נחשב לילד קטנוני ולא חכם במיוחד, ורבים היו מזלזלים בו.

"כשהילד הגיע ללמוד אצלי, שמעתי מישהו מדבר עליו בזלזול, שלא בנוכחותו. קמתי ומחיתי נמרצות. דפקתי על השולחן ואמרתי שאני לא מוכן לשמוע שמדברים ככה על התלמיד שלי. הוא ילד טהור ויקר, ואני לא אקבל שום זלזול.

"גם כשדיברתי עם הילד, הייתי מדבר איתו בכבוד, כמו אל שווה בין שווים, דרשתי ממנו גם שיכבד את עצמו, שלא יזלזל בעצמו, שיאמין ביכולות שלו, שיתנהג בהתאם לגילו כי הוא שווה לא פחות מכל ילד אחר, ואכן השינוי בגישה הזאת חולל מהפך של ממש ובילד התקדם בצורה שאי אפשר לתאר.

"לסיום יש לי מסר למלמדים ולמגידי השיעורים, לכל מי שעוסק בחינוך: תמיד עלינו לצאת מתוך נקודת הנחה שהמחנכים שהיו לפנינו לא מיצו את האפשרויות עם כל אחד מהתלמידים. לא משנה כמה הם היו מוצלחים ומוכשרים, כמה הם היו מסורים לתלמידים, תמיד אפשר להתקדם עוד קצת עם כל תלמיד, תמיד אפשר לקדם אותו שלב אחד קדימה, ולא פעם מגלים שיש תלמידים שפשוט נשארו בצד במשך שנים, רק כי המלמדים הקודמים לא הצליחו למצוא מסילות ללבם. אם ננסה, אולי נצליח לעשות זאת עכשיו, וטוב מאוחר מלעולם לא".

 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.